“ראיתי את התינוק ולא הרגשתי כלום, לא התאהבתי”
הווידוי שהרבה חושבות אבל אף אחת לא אומרת בקול רם.
לא התאהבת בתינוק שלך מהרגע הראשון? את לא לבד.
“כולם אומרים שזה הרגע הכי מרגש בחיים, שברגע שאת מחזיקה את התינוק- את מתאהבת. אבל אני לא
הרגשתי כלום. רק עייפות. בלבול. אולי אפילו קצת פחד.”
אם המשפט הזה נשמע לך מוכר, את לא היחידה.
ולא- זה לא אומר שאת אמא רעה. זה רק אומר שאת אנושית.
הסיפור שאף אחת לא מספרת:
יש סיפור שמספרים לנשים בהריון: תראי את התינוק, ותרגישי גל עצום של אהבה. הכל יהיה אינסטינקטיבי. הכל יהיה טבעי. והכל יהיה מושלם.
אבל המציאות? לפעמים היא נראית אחרת לגמרי.
לפעמים יש כאב, תפרים, חוסר שינה, תשישות מהלידה, גוף שלא מרגיש שלך, הורמונים, ותינוק זר שבוכה ואת לא יודעת למה. ואז, מתחת לעייפות, מגיחה שאלה שמפחידה: “למה אני לא מרגישה מה שאמורים להרגיש? מה קורה עם מה שסיפרו לי?”
הקשר בין אמא לתינוק נבנה- הוא לא תמיד נוצר ברגע. וזה בסדר גמור. את נורמאלית.
למה זה קורה?
הסיבות מגוונות, ולכל אישה יש את המסלול שלה:
הלידה עצמה הייתה קשה- ניתוח קיסרי לא מתוכנן, כאבים,תפרים, התערבויות רפואיות. לפעמים הגוף עדיין בהלם וזקוק להתאוששות לפני שהרגשות מגיעים.
ההורמונים עושים מה שהם רוצים- הירידה החדה באסטרוגן ופרוגסטרון אחרי הלידה יכולה להשפיע על מצב הרוח, על התחושות ועל היכולת לחוש חיבור.
ציפיות מול מציאות- הרבה אימהות מגיעות ללידה עם ציפייה רומנטית לרגע ה”מושלם”. כשהוא לא
מתממש, מגיעה תחושת אכזבה עצמית.
עייפות קיצונית- קשה להרגיש משהו כשאין כוח לחשוב. מחסור בשינה משפיע על כל המערכת הרגשית.
אם הלידה היתה ארוכה, וכמה לילות ברצף שהיו צירין ולא ישנת כמו שצריך.
חוויות מהעבר- לפעמים קשיים בילדות או חרדה לגבי היכולת להיות אמא משפיעים על איך שאנחנו חווים את התחלה. ויש עוד משהו שחשוב להגיד: הקשר ההיקשרותי נבנה בהדרגה, דרך טיפול חוזר, מגע, עין, נוכחות. זה לא מתג שנדלק. זו עבודה משותפת שלוקחת זמן.
סימנים שכדאי לשים לב אליהם
יש הבדל בין “אני עדיין לא מרגישה את זה אבל אני מתפקדת” לבין “אני לא מצליחה להיקשר בכלל והכל מרגיש כבד מדי”.
אם את חווית:
- תחושות של ריחוק מהתינוק שנמשכות מעבר לשבועיים
- קושי להתעניין בתינוק או לטפל בו
- רגשות של כעס, אשמה או ייאוש שלא עוזבים
- תחושה שאת לא מסוגלת להיות אמא
- מחשבות מפחידות שחוזרות
זה הזמן לפנות לייעוץ מקצועי, דיכאון אחרי לידה הוא מצב רפואי אמיתי, והוא לא יעלם מעצמו. יש עזרה, ויש דרך החוצה.
מה אפשר לעשות?
תני לעצמך רשות:
קודם כל- תני לעצמך רשות לא להיות מושלמת. הקשר עם תינוק נבנה במגע, במבט, בטיפול היומיומי וברגעים הקטנים. זה לא קורה בבת אחת. זו עבודה של ימים, שבועות, חודשים. ככל שתכירו יותר יווצר בניכם קשר והאהבה תופיע, היא כבר שם- רק תחת עייפות, הורומונים והחלמה שדורשת רגע.
שתפי מישהי:
דברי עם חברה טובה, עם אימא שלך, עם מישהי שאת סומכת עליה. לפעמים רק להוציא את המילים- “אני לא מרגישה כמו שחשבתי שארגיש”- כבר מקל. ותגלי שאת לא היחידה שהרגישה ככה.
בקשי עזרה מעשית:
את לא צריכה לעשות הכל לבד. עזרה בבית, זמן לעצמך, שינה- אלה לא פינוקים. הם תנאי בסיס כדי שתוכלי להיות נוכחת רגשית.
עבדי עם איש מקצוע:
מדריכת הורים או יועצת שינה, להתחלה של ההורות, יכולות לעזור לך לא רק עם השינה, אלא עם ההבנה של התינוק, ליצור סדר יום לתת מענה מדוייק יותר לצורכי התינוק – גם כשאת עדיין לא “שם” רגשית.
תני לזמן לעבוד:
הקשר בינך לבין התינוק לא צריך להיות מושלם עכשיו. הוא צריך להתחיל. ועם כל האכלה, כל החתלה, כל מבט הוא נבנה. לאט, בקצב שלך.
בואי נדבר על זה בלי בושה:
אם את מרגישה שאת מתקשה, שהכל כבד מדי, או שאת פשוט רוצה מישהי שתקשיב ותעזור- אני כאן.כמדריכת הורים, מלווה הורים טריים בתקופת הניובורן ויועצת שינה בגישה ההיקשרותית, אני עובדת עם משפחות שנמצאות בדיוק במקום שבו את נמצאת. ואני יכולה להגיד לך בוודאות: את לא לבד, וזה לא אומר כלום על מי שאת והאמא שאת.
דניאל ריברסקי, מדריכת הורים ויועצת שינה בגישה ההיקשרותית
📞0523900952
danielles00001@gmail.com ✉
